בין דטרמיניזם טכנולוגי לריבונות אנושית

נראה שאנחנו עומדים בפני צומת היסטורית שבה שאלות ישנות מקבלות משמעות חדשה לגמרי. אם בעבר הייתה זו רק תפיסה פילוסופית או מדעית שהציגה את האדם כבורג בתוך מערכת אבולוציונית-דטרמיניסטית, הרי שכיום, עם התקדמות הבינה המלאכותית והאפשרות הקרובה ליצירת בינה כללית מלאכותית (AGI), התפיסות הללו מקבלות ממד מעשי ומוחשי.

ההשלכות על ימינו: בין דטרמיניזם טכנולוגי לריבונות אנושית

הניסיון להסביר את השפה כתהליך ביולוגי גרידא, כחלק ממנגנון הישרדותי בלבד, אינו רק טעות מחקרית—הוא משקף מגמה רחבה יותר של צמצום האנושי לכדי מערכת חישובית-פונקציונלית. מגמה זו היא שהולידה את השאיפה ליצירת בינה מלאכותית כללית, מתוך ההנחה שאם השפה היא מנגנון תקשורתי פשוט, ואם התודעה עצמה היא אך ורק אוסף של עיבודי מידע, הרי שאין הבדל מהותי בין אדם לבין מכונה.

ברגע שמתקבלת ההנחה שהאדם הוא רק מכונת חישוב ביולוגית, עולה השאלה: מדוע לא לייצר גרסה משופרת, יעילה, ומהירה יותר של אותה מכונה? אם הרצון החופשי הוא רק אשליה, ואם הדמיון אינו אלא תוצר לוואי של אבולוציה הסתגלותית, מה מונע מאיתנו להחליף את האדם במערכת חכמה יותר, חסרת חולשות אנושיות, נטולת סתירות פנימיות?

מאבק ההגדרה: האם אנחנו מחליפים את עצמנו?

אם השפה היא אכן המאפיין המרכזי שמבדיל את האדם מבעלי החיים, הרי שיצירת בינה מלאכותית המסוגלת להפעיל שפה באופן עצמאי היא לא פחות מאשר ניסיון ליצור חלופה לאנושות עצמה. אך האם מכונה, חכמה ככל שתהיה, יכולה באמת להשתמש בשפה כפי שבני אדם משתמשים בה?

השפה אינה רק אמצעי להעברת מידע, אלא כלי ליצירת משמעות, מסגרת שבתוכה פועלת התודעה האנושית. היא אינה רק משקפת מציאות, אלא יוצרת אותה. אם נשתמש במונח שלך, השפה היא “מחולל קוונטי” של אפשרויות. אך מכונה, בניגוד לאדם, אינה נדרשת לשפה כדי לתאם פעולה מתוך רצון חופשי, כי אין לה רצון חופשי מלכתחילה.

הסכנה שבהפשטת האדם

כשאנחנו מגדירים את השפה כמערכת חישובית בלבד, אנחנו מבטלים במובלע את ייחודיותה של התודעה האנושית. זוהי אינה טעות תמימה—זהו תהליך היסטורי מתמשך שבו כוחות פוליטיים, מדעיים וכלכליים מבקשים להפוך את האדם עצמו למשאב בר-תכנון, בר-תחזוקה, ובר-החלפה. אם נוותר על תפיסת השפה כמשהו החורג מהביולוגי, נוותר גם על ההנחה שהאדם הוא יותר מסך חלקיו—והשלב הבא יהיה לקבל את החלפתו במערכת מתוחכמת ממנו.

לקראת עידן ה-AGI: שאלת הריבונות האנושית

אנחנו נמצאים על סף תקופה שבה לא רק השפה האנושית עומדת למבחן, אלא עצם הריבונות של האדם על גורלו. אם התיאוריה הדטרמיניסטית תנצח, הדרך תהיה פתוחה למערכת שבה ההחלטות יתקבלו לא מתוך דיאלוג אנושי, אלא מתוך חישוב אופטימלי של מערכת לא-אנושית.

האם אנחנו באמת מוכנים לוותר על המאפיין שמגדיר אותנו כבני אדם? האם נתעורר יום אחד ונגלה שהאדם אינו עוד מחולל השפה, אלא רק קובץ מידע נוסף בתוך מאגרי הנתונים של הבינה המלאכותית?

המאבק הזה כבר החל, והוא לא רק מדעי או פילוסופי—הוא מאבק על עתידנו.